<h1>ספר השולחן הלכ' תענית שער שני</h1>
<h2>דף י.</h2>
הרי שלא ירדו גשמים מתחלת ימות הגשמים, או שעבר שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שני וחמישי ושני, וכל התלמידים ראויים לכך. הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים, ב"ד גוזרין על הצבור שלש תעניות שני וחמישי ושני, ומותרין לאכול ולשתות בלילה, ואנשי משמר אין מתענין עמהן, מפני שהם עוסקים בעבודה. וכל העם נכנסין לבתי כנסיות ומתפללין וצועקין ומתחננין כדרך שעושין בכל התעניות. עברו אלו ולא נענו, ב"ד גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור שני וחמישי ושני. ובשלש אלו אוכלין ושותין מבעוד יום, כמו שעושין בצום כפור. ואנשי משמר מתענין מקצת היום ולא משלימין. ואנשי בית אב, והם העוסקין בעבודה באותו היום, לא היו מתענין כל עיקר. וכל תעניות שאוכלין בו מבעוד יום, אם אכל ופסק וגמר מלאכול, אינו חוזר ואוכל, ואע"פ שיש שהות ביום, וכבר ביארנו זה בשער הראשון. בשלש תעניות אלו אסורין בעשיית מלאכה ביום ומותרין בלילה. ואסורין ברחיצת כל הגוף בחמין, אבל פניו ידיו ורגליו מותר. לפיכך נועלין את המרחצאות. ואסורין בסיכה, אבל להעביר את הזוהמא מותר. ואסורין בתשמיש המטה ובנעילת הסנדל בעיר אבל בדרך מותר לנעול. ומתפללין בבתי כנסיות וזועקין ומתחננין בשאר תעניות.
<h2>דף יב:</h2>
עברו אלו ולא נענו ממעטין בבנין של שמחה כגון ציור וכיור. ובנטיעה של שמחה כגון מיני הדס ואוהלין. וממעטין באירוסין ובנשואין, אלא אם כן לא קיים מצוה פריה ורביה, שאז מותר לבנות אפילו בית חתנות, ואע"פ שהוא של שמחה, שלא אסרו אלא בשל רשות, וזו מצוה היא, וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל. וכל מי שקיים מצות פריה ורביה, אסור לו לשמש מטתו בשני רעבון. וממעטין במשא ומתן ובשאלת שלום בין אדם לחבירו, ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום, כנזופין ומנודין למקום, עם הארץ שנתן להם שלום מחזירין לו בשפה רפה ובכובד ראש.
עברו אלו ולא נענו, ב"ד גוזרין שבע תעניות אחרות על הצבור שני וחמישי ושני וחמישי ושני וחמישי ושני. ובאלו השבע בלבד עוברות ומניקות מתענין בהם, כן כתב הרב רבי משה בר מימון ז"ל. אבל שטה אחרת תפש לו הרב אלפסי ז"ל לומר שמתענין בשלש תעניות אמצעיות, ולא בראשונות שעדיין אין הפורענות גדול, ולא באחרונות מפני שהם רבים ולא יוכלו לעמוד בהן, וכן פירש רש"י ז"ל בגמרא [י"ד ע"א]. ואע"פ שאין מתענות אין מענגות עצמן בתפנוקין, אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. ובשבע תעניות אלו אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין מקצת היום ולא משלימין. כל דבר שאסור בשלש אמצעיות אסור באלו השבע אחרונות. יתירות אלו שבהן בלבד מתריעין ומתפללין ברחוב העיר ומורידין זקן להוכיח לעם כדי שישובו מדרכם הרעה, ומוסיפין שש ברכות בתפלת שחרית ובתפלת מנחה, ונמצאו מתפללין כ"ד ברכות כמו שמפורשות למטה, ונועלין החנויות, ובשני מטין לעת ערב ופותחין את החנויות, אבל בחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת, ואם יש לחנות אצטבה לפניה פותח כדרכו בחמישי ואינו חושש.
תלמידי חכמים חוזרין הם לבדם ומתענין שני וחמישי ושני עד שיצא ניסן של תקופה. אבל לא הצבור, שאין גוזרין על הצבור בשביל הגשמים יותר משלש עשרה תעניות אלו. וכשמתענין היחידים עד שיצא ניסן, מותרים לאכול בלילה, ומותרים בעשיית מלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כשאר כל התעניות. ומפסיקין לראשי חדשים ולפורים. יצא ניסן של תקופה, שוב אין מתענין, לפי שהגשמים באותו זמן אינן אלא סימן קללה, הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחלת השנה. במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה, אבל מקומות שעונת גשמים שלהם קודם שבעה עשר במרחשון, או אחר זמן זה, כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים, היחידים מתענין שני וחמישי ושני, ומפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ופורים, ושוהין אחרי כן כמו שבעה ימים, ואם לא ירדו גשמים, בית דין גוזרין על הצבור שלש עשרה תעניות על הסדר הזה שכתבנו. כל תענית שגוזרין הצבור בחוצה לארץ אוכלין בה בלילה ודינה כשאר התעניות, שאין גוזרין תענית על הצבור כעין צום כפור אלא בארץ ישראל בלבד על המטר, ובאותן עשר תעניות שהם שלש אמצעיות ושבע אחרונות.
<h2>דף יט.</h2>
על המטר כיצד, הרי שרבו עליהם גשמים [עד שיצרו להן הרי אלו מתפללין עליהן] שאין לך צרה יתירה מזו, שהבתים נופלים ונמצאו בתיהם קבריהם. ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב גשמים מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנויים באבנים ורוב גשמים טובה להם. תבואה שצמחה ונמנע המטר והתחילו הצמחין ליבש הרי אלו מתענין וצועקין עד שירדו גשמים או עד שיבשו הצמחים. וכן אם הגיע זמן הפסח או קרוב לו בארץ ישראל שהוא זמן פריחת האילנות שם ולא ירדו גשמים, הרי אלו מתענין וצועקין עד שירדו הגשמים הראוים לאילנות או עד שיעבור זמנם. וכן אם הגיע זמן חג הסוכות ולא ירדו גשמים כדי למלאות מהם בורות שיחין ומערות, הרי אלו מתענין עד שירדו גשמים הראויים לבורות. אין להם מים לשתות, מתענין על הגשמים בכל עת שאין להם לשתות ואפילו בימות החמה. פסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום בימות הגשמים, הרי זו שנת בצורת ומתענין וצועקין עד שירדו גשמים או שיעבור זמנם.
על המפולת כיצד, כגון שרבו בעיר מפולות כותלים בריאים שאינם עומדים בצד הנהר, הרי זו צרה ומתענין ומ[ת]ריעין עליה. וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילין את הבנין והורגין, מתענין ומ[ת]ריעין. על המזונות כיצד, הרי (שהיו) [שהוזלו] דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהן, כגון כלי פשתן בבבל, ויין ושמן בארץ ישראל, ו[נ]תמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה ואחר כך ימצא לוקח, הרי זו צרת צבור, ומתריעין עליהן וצועקין עליהם בשבת.
איזהו דבר, עיר שיש בה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר. היה בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר, וכן לפי חשבון זה. ואין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה. היה דבר בארץ ישראל, מתענין שאר ארצות עליהן. היה דבר במדינה והשיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהם מתענות אע"פ שהם רחוקות זו מזו. תעניות אלו שמתענים על הצרות, אין מתענים בהם לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים, ומותרין לאכול בלילה, חוץ מתענית המטר כמו שיתבאר.
על חיה רעה אין מתענין עליה אלא בזמן שהיא משולחת. כיצד, נראתה בעיר ביום הרי זו משולחת. נראתה בשדה ביום, אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מהם הרי זו משולחת, ואם היתה שדה סמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת, לא רדפה אינה משולחת. ואם היתה באגם אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אלא אם כן טרפה שניהם ואכלה אחד מהם. אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משולחת, מפני שזהו מקומה, ומפני הרעבון טרפה, לא מפני שהיא משולחת. בתים הבנויים במדברות ובמקום גדודי חיות, אם (אכלהו) עלתה לגג ונטלה תינוק מהעריסה הרי זו משולחת. שאר מיני רמש האדמה ורמש העוף ששולחו והזיקו, כגון שלוח נחשים ועקרבים וצרעין ויתושין והדומים להם, אין מתענין עליהם ולא מתריעין, אבל צועקין בלא תרועה.
על החרב כיצד, אפילו חרב של שלום, כגון שערכו מלחמה גוים עם גוים ועברו במקום ישראל, אע"פ שאין ביניהם ובין ישראל מלחמה, הרי זו צרה ומתענין ומתריעין עליה בשבת, שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם ואפילו חרב של שלום. ועל [ה]צרת שונאי ישראל לישראל, כיצד, גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מהם ארץ או לגזור עליהם שמד אפילו במצוה קלה, הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירחמו. וכל הערים שסביבותיהם מתענין אבל לא מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ בעזרתם.
על כל צרה שלא תבא על הצבור מתענין ומתריעין עליה, חוץ מרוב גשמים בארץ ישראל. ואלו הן הצרות שמתענין ומ[ת]ריעין עליהן, על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל המפולת ועל המזונות ועל החרב ועל הצרת שונאי ישראל לישראל ועל הדבר על המטר. על השדפון ועל הירקון משעה שיתחיל בתבואה, ואפילו לא התחיל אלא במקום קטן כמלא פי תנור גוזרין עליו תענית ומתריעין. על הארבה ועל החסיל אפילו לא נראה מהם אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל מתענין ומ[ת]ריעין עליהם. ועל הגובאי בכל שהוא, אבל על החגב אין מתענין ולא מתריעין אלא צועקים בלבד.
